אליעזר רוזנפלד
צלילי הדממה: סיפורו של אליעזר רוזנפלד
"ביום חמישי בבוקר, צוות 'לב העולם' נסע בהרי השומרון ליישוב קטן בשם כוכב השחר. שם תכננו להיפגש ולראיין את אליעזר רוזנפלד, מוזיקאי ויוצר עבור פרויקט קופסת הפתעות חודשית של 'לב העולם'. מבלי שציפינו לכך, אליעזר הפתיע וסחף אותנו לסיפורו במהלך הראיון וצייר את זכרונותיו במילים.
כשאליעזר התחיל לספר לנו את סיפור חייו, כבר לא ישבנו על הספה שלו בכוכב השחר, אלא נשאבנו בחלל הזמן לבית ילדותו בירושלים. ראינו שני ילדים משחקים בתעלות מלחמה. זה היה לפני מלחמת ששת הימים, ברחוב המקביל לגבול שהיה בזמנו בשטח ירדן. הילד הצעיר אליעזר ואחיו הגדול יצחק היו עסוקים מאוד במשחק. המנהרות שלהם הפכו למעברים סודיים לממלכה קסומה וחוט תיל המקיף את הגבול הפכו לגלי הים. המשחק הפסיק בפתאומיות כשאמא קוראת להם לארוחת ערב. זה היה ערב קיץ חם, וכולם ישבו סביב שולחן קטן. השולחן היה עמוס אך נראה שלאף אחד לא אכפת ובמקום זה כולם נהנו מארוחה טעימה.
קופצים קדימה כמה חודשים ואנחנו עכשיו בבית הכנסת. זהו יום הכיפורים, יום הדין בלשון המקרא. כל הגברים עטופים בטלית, מתפללים וצמים. החזן, נמצא בעיצומו של פיוט מרגש, פיוט ישן שלמד בארץ רחוקה, לפני השואה. לפתע החזן עוצר ומביט סביב, מחפש אחר בנו, אליעזר. הוא מחווה בעדינות לאליעזר לצעוד קדימה אל הבימה מלפני ארוך הקודש, ומצביע על קטע בספר תפילה תוך המשך הפיוט. אליעזר מצטרף אליו, תחילה בלחש עד שהמילים מוצאות את דרכן החוצה. יחד עם אביו הם שרים את פיוטי יהדות סלובקיה הבלתי נשכחים. ""לאבא שלי היה מאוד חשוב שאני אלמד לשיר. כבר בגיל 4 לימד אותי על המסורת האבודה של קהילתו באירופה. כשהייתי בן 5, כבר עמדתי לצידו בבית הכנסת בעודו מחזן פיוטים בימים הנוראים"".
שירה תמיד היתה חלק חשוב במשפחתו של אליעזר. כצעירים בתיכון, נהנו אליעזר ואחיו, יצחק, מהטיש השבועי שהתקיים בתיכון בכל חמישי בערב. טיש בתרגום מילולי זה שולחן, מתייחס לאירוע חברתי יהודי שבו המשתתפים יושבים סביב שולחן, שרים שירים יהודיים ומשתפים סיפורים שונים מהמסורת היהודית. ""הינו יושבים סביב השולחן ושרים עד חצות"", נזכר אליעזר. ""שירה הייתה הכל בשבילי, אך יחד עם זאת היה לי חלום נוסף, רציתי ללמוד לנגן בקלרינט. שמעתי פעם קלרינט והתאהבתי בכלי, אבל לא יכולתי לבקש מההורים לקנות לי כי ידעתי שהם לא יכולים להרשות לעצמם. לאחי, יצחק, היה חלום אחר. הוא רצה להיות מפקד בצבא. הוא נרשם לישיבת הסדר, המשלבת לימודי תלמוד תורה ושירות בצבא במסגרת דתית. הלכתי בעקבותיו לישיבה שלו במעלות, ושוב, שרנו יחד. אך לרוע המזל, הדואט שלנו היה קצר והסתיים בשיחת טלפון אחת שוברת לב"".
השעה הייתה 11 בבוקר ביום רביעי. לימודי הופסקו בפתאומיות, נקראתי בדחיפות לטלפון. בצד השני שמעתי את קולו הרועד של אבי, שסיפר לי שיצחק נהרג במהלך שירותו הצבאי. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את מלאך המוות. השירה, הריקודים והשמחה נעלמו בבת אחת והרגשתי שאני נופל לבור ללא תחתית. בזמן שהייתי שקוע באבל, קול פנימי אמר לי ללכת להגשים חלום ישן. אזרתי כוח והלכתי לחנות כלי נגינה לרכוש קלרינט. בתחילה, הכלי לא היה כל כך מבטיח. לקח לי הרבה זמן להוציא צליל בקלרינט. הבנתי שיש עוד דרך ארוכה לפני"".
לאט לאט, אליעזר לימד את עצמו כיצד לנגן את התווים ולחבר ביניהם. הוא חזר לגור ליד הוריו והחל ללמוד בישיבה של הכותל המערבי. ""שם זה קרה בפעם הראשונה. פתאום אנשים התחילו לבקש ממני לנגן באירועים ובחתונות. החיים התחילו למשוך אותי חזרה אליהם, חזר האושר, ובמקביל הבנתי שהאבל שוכב בליבי והופך להיות לחלק ממני"".
""הרגשתי איך המוזיקה מרפאת אותי, כאילו זו ידו של האל שמנחה אותי ומחזירה אותי לחיים. מאז, תודה לאל, ניגנתי באלפי חתונות ואירועים משמחים אחרים. זו זכות גדולה להיות חלק מהרגעים המאושרים ביותר בחיי אנשים"", הוסיף אליעזר.
אליעזר התגייס לצבא, בעקבות אחיו, אך אביו ביקש ממנו לא להתגייס ליחידה קרבית והוא כיבד את רצונו. במהלך שירותו פגש את אשתו לעתיד, הם התחתנו זמן קצר לאחר מכן ושנתיים לאחר מות אחיו, אליעזר ואשתו הביאו לעולם את בנם, יצחקי. יצחקי נקרא על שמו של אחיו של אליעזר שנהרג.
לאחר לידת בנם, אליעזר ואשתו החלו לחפש מקום מגורים חדש. שניהם היו אידיאליסטים וחלמו להקים יישוב יהודי חדש. כך הם הגיעו לכוכב השחר, כפר קטן ציורי בין הערים המקראיות שומרון ויריחו. אליעזר החל לעבד את האדמה, לשתול גפנים ולטפח אותם. ""זו הייתה עבודה פיזית קשה, עבדתי 18 שעות ביום"", משחזר אליעזר.
אבל, כמו בעבר, המוזיקה משכה אותו. לאחר שהקדיש זמן להמשך לימודיו המוזיקליים, האנסמבל המוזיקלי שלו החל לצבור פופולריות רבה. ""הכלי האהוב עליי הוא החלילית, מוזיקאים אחרים מתגרים בי על כך לעיתים קרובות, אבל לא אכפת לי. אני חושב שזה כלי מאוד רוחני ונעים"".
מההתלהבות הגדולה של אליעזר מהמוזיקה והחיים לא תוכלו להעלות על הדעת שהוא עבר טרגדיות ואבל גדול, יותר מפעם אחת. בנו האהוב יצחקי, שנקרא על שם דודו שנפל, היה נער צעיר, מבריק עם עתיד מזהיר לפניו. הוא התגייס לצבא ועבר קורס בחיל האוויר והפך לטייס. במהלך חופשה מהצבא יצחקי וכמה חברים יצאו לטיול בדרום ישראל, אך מזג האוויר הפך לסוער במהרה ולפני שהספיקו להגיב הם נקלעו לשיטפון. הג'יפ שלהם התהפך והחל להיסחף עם הזרם. יצחקי וחברו הצליחו להימלט מהג'יפ וניסו להגיע ליבשה. חברו הצליח, אך לרוע המזל יצחקי לא."
"""זה היה אובדן כל כך גדול שאני אפילו לא יכול להסביר את זה במילים, והצער העלה שורה ארוכה של שאלות ללא מענה. לאחר מותו גילינו שאחי יצחק ובני יצחקי חיו אותו מספר ימים, 8055 ימים…. כל יום אני מתפלל לאל שייתן לי כוח להמשיך"".
בזמן פטירתו של יצחקי, בנו השני של אליעזר, מלאכי, היה בן 12. מלאכי היה טוב במתמטיקה מאז שהיה צעיר. לאחר שירותו הצבאי, מלאכי סיים אוניברסיטה טכנולוגית. בכל מוצאי שבת, מלאכי ואביו נהגו לשחק כדורסל, אחד מענפי הספורט האהובים עליהם. בכל שנה התקיים טורניר כדורסל מקומי בו השתתף מלאכי.
לפני קצת יותר משנה, לאחר סיום אחד המשחקים, מלאכי וחבריו נסעו בדרכם הביתה כאשר קבוצת מחבלים ערבים חסמו וארבו למכונית. המחבלים ירו 19 כדורים לעבר המכונית. מלאכי נפצע באורח אנוש ונפטר כעבור מספר שעות.
""במהלך הלוויתו של מלאכי, כשנגמרו לי המילים, התחלתי לשיר. שרתי שיר על הטרגדיה הגדולה ביותר של השואה, כאשר נוכחותו של האל פחות נראתה לרבים שסבלו.
אני לא חושב שיש לי את הזכות להפסיק לנגן ולשיר גם אם הכאב כל כך גדול. אין בנו שום כעס, רק שאלות. למה זה קרה לנו פעמיים? אנו יודעים שיבואו ימים טובים יותר. הנחמה הגדולה שלנו היא שנתנו את כל מה שיכולנו לבנינו האהובים, וקיבלנו בחזרה את כל מה שהם יכלו לתת"", מספר לנו אליעזר.
בשלב הזה של הראיון, אליעזר מוציא אלבום מלא מכתבים שנשלחו אליו, כולם מאנשים זרים לחלוטין. יש אנשים שפשוט מנסים לנחם אותו על אובדנו הגדול, בעוד שאחרים מפרגנים לו על המוזיקה שלו ומספרים כיצד היא עושה להם פלאים. יש מכתבים מאחות בבית חולים, אם לילד אוטיסט וגבר חרדי. כולם משבחים את ניגוניו המרגשים ומעוררי ההשראה ומציינים כיצד המוסיקה שלו גורמת להם להרגיש. ""בכל יום שישי אני מקבל שיחת טלפון מיהודי שגר בקווינס. במקרה הוא היה בישראל בזמן הפיגוע שגזל את חייו של מלאכי. האיש הזה הגיע בזמנו לבית החולים. שם, הוא חיבק אותי והתפלל עבור מלאכי. מאז, הוא מתקשר אלי לאחל 'שבת שלום'"".
הדיסק החדש שהתווסף לקופסת ההפתעות החודשית של 'לב העולם' היה האלבום ה-11 של אליעזר שהוקדש לבנו מלאכי. הוא הודה לנו על התמיכה. ""כיום, כלכלית לא כדאי להוציא דיסקים של מוזיקה, אבל אני עדיין עושה את זה, אני חייב. תודה שעזרתם לי לכסות את ההוצאות"".
צפו בקליפ מהופעה מאולתרת שאליעזר העניק לנו בנדיבותו הגדולה במהלך הביקור בביתו.
כששאלנו את אליעזר מדוע הוא עדיין גר בכוכב השחר, הוא עונה בצניעות: ""אנחנו אנשים רגילים ופשוטים. אנחנו מאמינים כי זכותנו לחיות כאן לאחר הפוגרומים והאירועים הנוראים שעברנו באירופה. לרוע המזל, השכנים הערבים שלנו לא רוצים שאנחנו נתקיים"".
בסיום הראיון ביקש אליעזר להעביר מסר לתומכי 'לב העולם'. הוא רוצה להזמין אתכם לבקר בישראל, כאורחים בביתו. ""אני רוצה לחבק ולהודות לכם על התמיכה והעידוד""."